כאילו דפקתי עכשיו באנג לאסי בורנאסי... בום בולנט ישר ללב מגביר כל תחושה החורף הזה אם יש משהו שהוא ממש מחדד לי זה את הבדידות בלילה במיטה, כל הגודל הזה שלי והיא עדיין ריקה... מוזר, לא? אני באמת מנסה לשחרר ולאהוב אותו, את החורף, אבל זה כל כך לא פשוט לי... כאילו שלקחו ממני את האפשרות לנשום. נכון שבקיץ חם ואני מזיעה, לא שבחורף אני לא כן? פשוט... בקיץ יש לי אנרגיה, אני מרגישה שאני פול פאוור כל הקור הזה, השכבות והבדים הבלתי נגמרים, זה קשה לי. זה עושה לי כבד יותר ומכנסיים אני לא חוזרת ללבוש ויהי מה!!! למה אתן שואלות?? ובכן, כל חיי לבשתי מכנסיים, בעיקר טריינינגים עם כובעי קסקט ונעלי ספורט. לא הייתה לי אופציה אחרת. רוב הזמן הרגשתי שאני בן, אפילו שיחקתי עם הבנים כל הזמן כדורסל... מעטות מאוד הבנות שהיו חברות שלי, הן לא ממש רצו את קרבתי. כמות הטסטוסטרון שהייתה לי במח הייתה גבוהה למדי, מה שאומר שנשיות הייתה ממני והלאה, העיקר כששיחקנו מחניים כולן רצו להיות בצד שלי כי אני הכי חזקה... מראה לא - כח כן!! והרי לכן נערה שאין בה שום טיפת נשיות. אתן מתארות לכן אותי טומבוי?? גם אני לא מאמינה שהייתי שם... אבל היום אני במקום אחר... לא בא לי לחזור לתחושה הזו, ולשם בדיוק החורף לוקח אותי. איך שמתחילים ימים שהטמפ' צונחת מתחת ל17 מעלות אני מתחילה להשתבלל בפינה שלי, מעדיפה את הפוך והספר על יציאה מהבית והסטודיו. למה? כי זה ידרוש ממני להתכסות בשכבות, להרגיש שום את טשטוש הגוף שלי והנשיות שלי ושוב זה מחזיר אותי לשם, לילדות. אז אני לא אוהבת חורף! אני לא מושלמת, גם לי יש את השריטות שלי ואתן??